החלטה בתיק ע"מ 1983/10

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת החל מסוף שנת 2005 ועד עובר למעצרו, וכן שתי עבירות של ביצוע שירות עבור התאחדות כאמור. ביחס לשתי העבירות הללו נטען בכתב האישום כי בסוף שנת 2005 פנה העורר לאדם אחר והציע לו להתגייס לארגון ה"כותלה אסלמייה" וכן פעל לארגון כנסים ואירועים של הארגון האמור, ובתחילת 2006 מינה אדם אחר כמפקח על הקלפיות מטעם חמא"ס בעת הבחירות לפרלמנט.

ביום 13/07/10 החליט בימ"ש קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בעילות של מסוכנות וחשש להימלטות מן הדין. השופט הנכבד קמא ציין בהקשר זה כי נגד העורר תלוי ועומד עונש תנאי בר הפעלה, וכי העובדה שלמרות התנאי הוא לא נרתע מלשוב לסורו זמן קצר לאחר שסיים לרצות עונש מאסר שנגזר עליו בתיק קודם, מלמדת על מסוכנותו. על כך הערר שלפני, כאשר לטענת הסנגור מדובר במעשים שנעשו לפני שנים אחדות, ולכן מתקהה המסוכנות. הסנגור טוען עוד כי היה שיהוי רב במעצרו של העורר, וגם הוא מקהה מהמסוכנות. לעומת זאת התביעה טוענת כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. עדותו המפלילה של עד תביעה 3 נגבתה לפני 4 שנים ויותר, ביולי 2006, ועדותו המפלילה של עד תביעה 4 נגבתה באוגוסט 2008, לפני שנתיים בקירוב. לא ניתן לי הסבר מניח את הדעת לשיהוי המתמשך במעצרו של העורר, וגם התובע הודה בהגינותו כי אין הצדקה לכך. בימ"ש קמא לא התעלם מהשיהוי, אולם הניח כי הדבר נבע משיקולי תעדוף של גורמי הביטחון, ולכן לא ראה לתת לכך משקל שישפיע על המשך המעצר.

בחינת הראיות מלמדת כי אכן יש ראיות לכאורה נגד העורר, אולם מדובר בראיות בעלות עוצמה מוגבלת, בשל הזמן שחלף מאז מועד ביצוע העבירות שבכתב האישום. אמנם לפי ההלכה שנקבעה בעד"י 56/00, הידועה כהלכת קוואסמה, קיימת חזקה בדבר חברות נמשכת, אולם גם לפי הלכה זו יש להבחין בין פעילות שנעשתה לפני שנים בודדות, ובין פעילות שחלף זמן רב יותר ממועד עשייתה. הפעילות העיקרית המיוחסת למשיב נעשתה בסוף 2005 ותחילת 2006 היינו לפני כארבע שנים ומחצה, ומדובר בזמן רב שמטיל על התביעה נטל גדול יותר, להוכיח את המשך החברות לפרק זמן כה ממושך.

כאשר לעניין הזמן שחלף מביצוע העבירות, מצטרף גם שיהוי ממושך של כשנתיים ומחצה ויותר מאז נגבו הראיות המפלילות נגד העורר - דומני שיש בכל אלה כדי להקהות מעילת המסוכנות. אכן, לא נעלם מעיני כי העורר הורשע בעבר בעבירות דומות, ואף תלוי נגדו עונש תנאי בר הפעלה, אולם בנסיבות שלפנינו, ובשים לב לכך שהמעשים המיוחסים לעורר אינם מן החמורים בסוג זה של עבירות, אינני סבור כי יש בכך כדי לגבור על הכרסום בעילת המסוכנות הנובע מהשילוב של חלוף הזמן והשיהוי המתמשך עד למעצרו של העורר. לא למותר לציין כי בינתיים התחתן העורר ואף יש לו ילד, וניתן להניח כי גם לנסיבות אלה תהיה השפעה ממתנת על העורר, כפי שטען הסנגור. 

אשר לעילה של הימלטות מן הדין, נראה לי כי בנסיבות שלפנינו, ניתן לתת לה מענה סביר בהפקדת סכום ממשי ובערבויות מתאימות, שיהיה בהן כדי להבטיח את התייצבותו של העורר להמשך משפטו.

נוכח כל האמור לעיל, התוצאה היא שאני מקבל את הערר, ומורה על שחרורו של העורר ממעצר, בתנאים הבאים:

1.       הפקדת 8,000 ש"ח במזומן.

2.       שתי ערבויות של צד ג' על סך 10,000 ש"ח כל אחת, אשר לפחות אחד מן הערבים הוא בעל רישיון עבודה בישראל.

3.       העורר יחתום על זימון למועד שנקבע להמשך משפטו. מובהר בזאת כי אי התייצבות להמשך המשפט עלולה להביא לחילוט הפיקדון והערבויות.

ניתנה היום, 20 ביולי 2010, ט' באב התש"ע, בנוכחות ב"כ המערער, המערער והתוב"ץ באולם.

נשיא

רמ"שית: עא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: